עדשות ואופטיקה: איך אורך המוקד מעצב את התמונה

עדשת סופר-רחבה 14 מ"מ

עדשת סופר-רחבה 14 מ"מ תופסת שדה ראייה של בערך 114 מעלות על חיישן פורמט מלא, ומותחת את המרחב שלפני המצלמה כך שעצמים קרובים לעדשה נראים גדולים והמרחק לרקע מתחושה מוגזם. היא ממקמת את הצופה פיזית בתוך החדר או הסצנה, מודע לכל קיר וכל פינה.

עדשת רחב זווית 24 מ"מ

עדשת 24 מ"מ היא עדשת פריים רחבת זווית שמכסה בערך 84 מעלות שדה ראייה אופקי על חיישן פול פריים, ומאפשרת להכניס יותר מהסצנה לפריים בלי להזיז את המצלמה אחורה. היא מותחת מעט את הפרספקטיבה, מה שמקרב את הצופה אל תוך המרחב ונותן לחפצים בקדמת התמונה נוכחות גדולה יותר ממה שהם באמת.

עדשת 35 מ"מ

עדשת 35 מ"מ היא אורך מוקד רחב באופן מתון, שמציגה שדה ראייה טבעי ומעט מורחב בלי דיסטורשן נראה לעין. היא מאפשרת לצופה לראות דמות ואת הסביבה שלה בפריים אחד, קרוב לאופן שבו העין האנושית קוראת חדר או רחוב.

עדשת 50 מ״מ

עדשת 50 מ״מ היא אורך מוקד נורמלי (על חיישן פול פריים) שמשחזר בערך את זווית הראייה והפרספקטיבה שהעין האנושית קולטת, בלי מתיחה של עדשת רחב ובלי דחיסה של עדשת טלה. היא נותנת לצופה להרגיש שהוא רואה את הסצנה כמו שהיא, בלי שהעדשה 'מדברת' בפני עצמה.

עדשת פורטרט 85mm

עדשת פורטרט 85mm היא עדשת פריים בטלה קצר שמייצרת זווית צילום צרה ועומק שדה רדוד ממרחק צילום נוח מהדמות. היא לא מעוותת את תווי הפנים כמו עדשת רחב, והרקע נמס לכתם צבע רך מחוץ למיקוד, כך שהעין נמשכת ישר לפנים של השחקן.

עדשת טלה 135 מ"מ

עדשת טלה 135 מ"מ היא עדשה בזווית צרה, בסביבות 15 מעלות שדה ראייה אופקי על חיישן פורמט מלא, שדוחסת את העומק ומשטיחה את המרחק בין הקדמה לרקע. היא מבודדת את הנושא מסביבה עמוסה ומרכזת את תשומת הלב של הצופה ישר על פנים או תנועה, גם כשהמצלמה עצמה יושבת מרחוק.

עדשת טלה 200 מ"מ

עדשת טלה ארוכה של 200 מ"מ משתמשת בזווית ראייה צרה ובעומק שדה רדוד כדי לדחוס את המרחק בין החזית לרקע, כך שאלמנטים רחוקים נראים קרובים וגדולים יותר ממה שהם באמת ביחס לנושא. היא משטחת את הפרספקטיבה ומבודדת את הנושא מהסביבה, ויוצרת אצל הצופה תחושת אינטימיות או מעקב, גם כשהמצלמה יושבת הרחק מהאירוע.

עדשה אנמורפית

עדשה אנמורפית דוחסת תמונה רחבה אופקית לתוך פילם או סנסור סטנדרטי, ובשלב ה׳דה-סקוויז׳ (desqueeze) המתאים היא נמתחת בחזרה כדי לקבל פריים רחב ביחס 2.39:1, בוקה אליפטי והבהקי עדשה (flares) שנמתחים אופקית, המזוהים עם קולנוע גדול תקציב. היא נותנת לצילום חותמת אופטית מובחנת: הדגשים המחוסרים פוקוס מתארכים והבהקי העדשה נמתחים לצדדים, כך שהצופה קורא את התמונה כרחבה וקולנועית גם בצילום סטטי.

עדשת פיש-איי

עדשת פיש-איי היא עדשה רחבה קיצונית (בדרך כלל 8 עד 16 מ"מ) שמעקמת קווים ישרים לקווים מעוגלים ומנפחת את מרכז הפריים כלפי חוץ, ויוצרת תמונה עגולה או מעוותת מאוד, כמו כדור. היא מבלבלת את הצופה, והופכת מרחב רגיל למשהו מעוות, קלאוסטרופובי או קומי, תלוי באיך משתמשים בה.

עדשת טילט-שיפט (Tilt-Shift)

עדשת טילט-שיפט היא עדשה שהאלמנטים האופטיים שלה נוטים ביחס למישור החושן, כך שמפל החדות נופל בזווית ולא רץ במקביל לפריים. התוצאה היא רצועה צרה של חדות חדה מוקפת בבלור כבד, שמטעה את העין לקרוא סצנה בגודל מלא כדגם מיניאטורי זעיר.

עדשת מאקרו

עדשת מאקרו היא עדשה המיועדת להתמקד למרחקים קצרים ביותר ולשכפל את הנושא בהגדלה של 1:1 או יותר על החושן. היא מהפכת פרטים קטנים ויומיומיים לקומפוזיציות אבסטרקטיות ומוחשיות שהעין הרגילה בדרך כלל חולפת על פניהן.

Probe lens

עדשת Probe היא עדשה ארוכה וצרה עם עדשה קדמית זעירה בקצה מוט דק, שמאפשרת למצלמה להתקרב עד כדי מילימטרים לנושא הצילום, בזמן שגם הנושא וגם הרקע נשארים בפוקוס מלא ועמוק. היא נותנת לצופה תחושת מבט חדירני, כמעט מיקרוסקופי, שמכניס אותו לחללים שעדשה רגילה לא יכולה לגעת בהם פיזית.

עדשת דיופטר מפוצלת (Split Diopter)

Split diopter הוא נאד עדשה חצי-עגול המורכב על חלק מהעדשה הראשית ומאפשר לשמור על חדות מלאה גם בסאבג'קט קרוב מאוד בקדמת הפריים וגם באלמנט מרוחק ברקע, בתוך אותו שוט. הטכניקה מאפשרת לצופה לקרוא שתי פעולות או שני פרצופים בבת אחת, בלי צורך בקאט או ברֶק פוקוס.

עדשת קולנוע וינטג'

עדשת קולנוע וינטג' היא עדשה מדגם ישן (או עדשה מודרנית שנבנתה כדי לחקות עדשה כזו) שמעבדת את התמונה בקונטרסט נמוך יותר, פינות רכות, נטייה חמה בצבע ובוקה לא מושלמת, בניגוד לחדות הקלינית של עדשות מודרניות. זה גורם לתמונה להיראות תוצרת יד ובעלת עבר, ומושך את הצופה לכיוון של זיכרון וחמימות ולא לכיוון של דיוק תיעודי.

דחיסת טלה

דחיסת טלה היא האפקט האופטי שנוצר כשמצלמים בעדשת טלה ארוכה ממרחק גדול מהנבדק, אפקט שמשטיח את העומק וגורם לאלמנטים ברקע להיראות קרובים וגדולים יחסית לנבדק, יותר משהם באמת. הצופה קולט את זה כתחושת מחנק, אינטימיות, או צפיפות לא טבעית של המרחב.