עדשה אנמורפית
מוכר גם בשםפורמט אנמורפי, עדשת סינמסקופ, יחס 2.39:1
עדשה אנמורפית דוחסת תמונה רחבה אופקית לתוך פילם או סנסור סטנדרטי, ובשלב ה׳דה-סקוויז׳ (desqueeze) המתאים היא נמתחת בחזרה כדי לקבל פריים רחב ביחס 2.39:1, בוקה אליפטי והבהקי עדשה (flares) שנמתחים אופקית, המזוהים עם קולנוע גדול תקציב. היא נותנת לצילום חותמת אופטית מובחנת: הדגשים המחוסרים פוקוס מתארכים והבהקי העדשה נמתחים לצדדים, כך שהצופה קורא את התמונה כרחבה וקולנועית גם בצילום סטטי.
מה הטכניקה מספרת
בימאים פונים לזכוכית אנמורפית כשהם רוצים שסצנה תרגיש גדולה מהחיים: היחס הרחב מתאים לנופים, קהלים ובלוקינג רב-משתתפים, ואילו הבוקה האליפטי וההבהקים האופקיים מוסיפים זוהר חלומי שמרכך את הקצוות הקשים של המציאות. לפורמט יש עשרות שנים של הקשר לסיפור אפי, מסרטי מלחמה ועד מחזות זמר, ולכן הצופים קוראים אותו באופן לא-מודע כפרסטיז׳ וכיוון גדול. בסצנות שקטות יותר, אותה דחיסה רכה והפסים האופקיים נותנים לאינטימיות אופי תיאטרלי, מוגבה קצת.
איך מצלמים את זה
עדשה אנמורפית משתמשת באלמנטים גליליים, בדרך כלל עם יחס דחיסה (squeeze factor) של פי 2 או פי 1.3, כדי לדחוס את התמונה אופקית בזמן הצילום; ה׳דה-סקוויז׳ המתאים בהקרנה או בפוסט מותח אותה בחזרה לפריים של 2.39:1 או 2.66:1. הזכוכית הגלילית גם מעוותת את הדגשים המחוסרים פוקוס לצורת אליפסה במקום עיגול, ומותחת הבהקי עדשה לפסים אופקיים בכחול או זהב. עדשות פריים אנמורפיות קלאסיות נעות בין 25 מ״מ ל-100 מ״מ, מתמקדות (focus) לאט יותר מעדשות ספריות, ולרוב מציגות פינות רכות ועיוות חביתי קל בקצוות הפריים, במיוחד בפתיחת צמצם רחבה סביב f/2.8.
מתי להשתמש בזה
- צילום סצנת אנסמבל רחבה שבה רוצים שהקנה מידה וההבהקים האופקיים ייקראו כקולנועיים.
- צילום מספר מוזיקלי או סט-פיס עמוס שנהנה מבוקה תיאטרלי ומתארך.
- בניית דרמה תקופתית או פרסטיז׳ית שנשענת על שפה ויזואלית קלאסית רחבת פריים.
- צילום אקסטריורים בלילה עם תאורה מציאותית (practicals) שרוצים למתוח לפסים אופקיים.
לא להתבלבל עם
הבהק אנמורפי (anamorphic flare) מתאר רק את הפס האופקי שנוצר מהדגשים הנמתחים; העדשה האנמורפית היא כל המערכת האופטית מאחורי זה, כולל יחס הדחיסה, יחס הפריים הרחב והבוקה האליפטי, לא רק ההבהק.
עדשת סינה וינטג׳ מוסיפה רוך, קונטרסט לא אחיד ונטיות צבע מזכוכית ספרית מיושנת, בעוד שעדשה אנמורפית משנה את הגיאומטריה עצמה: היא דוחסת את התמונה, מעגלת (מאליפסת) את הבוקה ומותחת הבהקים, ללא קשר לגיל הזכוכית.
בקולנוע
השמונה השנואים (2015)
צולם באולטרה פנוויז׳ן 70 אנמורפי כדי ללכוד את הפנים הרחבים של חנות הכובעים של מיני ואת בלוקינג האנסמבל.
דרייב (2011)
הזכוכית האנמורפית מותחת ניאון ואורות פנסים לפסים אופקיים שמגדירים את המראה הליילי של הסרט.
הפרומפט
נקבו בשם העדשה במפורש: כתבו 'anamorphic lens' או 'shot on anamorphic glass' והוסיפו את יחס הפריים הרחב, 2.39:1, כדי שהמודל יעדיף פריים אופקי. בקשו בוקה אליפטי והבהקי עדשה אופקיים על כל נקודת אור חזקה, כי שני המאפיינים האלה מוכרים את הלוק הכי מהר. אפשר להזכיר ערך דחיסה כמו פי 2 לגיוון, אבל לא להעמיס את הפרומפט בג׳רגון, רמז אחד או שניים מספיקים. הימנעו מבקשת עיוות קיצוני או עדשת פישאיי (fisheye), זה נקרא כעדשה שונה בתכלית.
הפרומפט המדויק שהפיק את הווידאו שבעמוד הזה. שמרו על תיאור התנועה, שנו את הנושא ואת הרקע.
Anamorphic lens shot, wide 2.39:1 cinemascope frame. At night on a rain-wet city street, a man in a grey wool coat walks slowly toward the camera. Behind him, out-of-focus car headlights and shop signs render as tall vertical oval bokeh, and a passing headlight draws a long thin horizontal blue lens flare streak across the whole frame. Slight curvature at the edges of the frame, shallow depth of field, slow push in. No text.
טעויות נפוצות
להתייחס לזה כפילטר
האופי האנמורפי נובע מאופטיקה גלילית אמיתית או מהדמיה דיגיטלית נכונה, לא רק מהוספת פסים שחורים כדי לחקות פריים רחב.
לשכוח את ה׳דה-סקוויז׳
אם מצלמים חומר דחוס ומדלגים על המתיחה חזרה בפוסט, פרצופים ואביזרים נראים גבוהים ורזים באופן לא טבעי.
להגזים בהבהקים
בקשה להבהק על כל מקור אור הופכת חותמת עדינה למחווה מסיחת דעת שנלחמת בסיפור.
שאלות נפוצות
מה זו עדשה אנמורפית?
זו עדשה עם אלמנטים גליליים שדוחסת תמונה רחבה אופקית בזמן הצילום, ואז שלב ה׳דה-סקוויז׳ מותח אותה בחזרה, ונותן לצילום פריים רחב, בוקה אליפטי והבהקי עדשה שנמתחים אופקית.
למה לצילום אנמורפי יש בוקה אליפטי?
הזכוכית הגלילית דוחסת אור באופן לא אחיד על הציר האופקי, כך שנקודות אור מחוסרות פוקוס שהיו עגולות בעדשה ספרית נמתחות לצורת אליפסה או ביצה קלה.
באיזה יחס פריים משתמש קולנוע אנמורפי?
בדרך כלל ביחס 2.39:1, שנקרא גם סינמסקופ, אם כי פורמטים מסוימים כמו אולטרה פנוויז׳ן 70 מגיעים עד 2.76:1, תלוי ביחס הדחיסה של העדשה.
האם מודלי וידאו של AI יכולים לחקות לוק אנמורפי?
כן, כלים כמו Imaginode יכולים לקרב את הלוק באופן משכנע אם מציינים את שם העדשה ומתארים בוקה אליפטי והבהקים אופקיים במפורש, שכן למודל אין אופטיקה אמיתית לדחוס ולמתוח בעצמו.